על נשים, קור ומה שביניהם - מבט מתוך שיטת CWT

אז שוב הסוגיה הזו עולה אחת לכמה חודשים בקהילת CWT: האם טוב לנשים לטבול במים קרים?

האם יש הבדל בין נשים לגברים? ומה המשמעות של הדברים שנאמרים לאחרונה על ידי חוקרות כמו ד"ר סטייסי סימס ואחרות?

רוב ההתייחסויות שמסתובבות בנושא מגיעות מעולם המחקר הפיזיולוגי. הן עוסקות בפיזיולוגיה של נשים בגילאים שונים, בהבדלים ההורמונליים בין נשים לגברים, ובהשפעה האפשרית של חשיפה לקור על מערכת ההורמונים, התאוששות מאימון וכדומה.

אלה שאלות חשובות, אבל הן מתייחסות בעיקר לרובד אחד - הרובד הפיזיולוגי.

כדאי גם להזכיר בהקשר הזה את ד"ר סטייסי סימס (Stacy Sims), שהדברים שלה מצוטטים לא מעט בדיון הזה. ד"ר סימס היא חוקרת מובילה בעולם בפיזיולוגיה של נשים וספורט, מחברת הספרים ROAR ו-Next Level, ואחת הדמויות המרכזיות בתנועה המחקרית שמדגישה את ההבדלים בין נשים לגברים באימון, תזונה והתאוששות.

אחת האמירות הידועות שלה היא שנשים הן "not small men" - כלומר, נשים אינן גרסה מוקטנת של גברים ולכן אי אפשר להעתיק פרוטוקולים שנבדקו על גברים וליישם אותם באופן זהה על נשים.

כאשר ד"ר סימס מתייחסת לחשיפה לקור, היא עושה זאת בעיקר בהקשר של ספורטאים וספורטאיות, ובעיקר סביב השימוש באמבטיות קרח לאחר אימון עצים לצורך התאוששות. בהקשר הזה היא מעלה את האפשרות שאצל נשים, במיוחד בשלבים שונים של המחזור ההורמונלי או בעומס אימונים גבוה, שימוש תכוף באמבטיות קרח עלול להשפיע על תהליכי התאוששות או על האיזון ההורמונלי.

חשוב להבין את ההקשר הזה. מדובר בדיון שמתמקד בעיקר בהתאוששות פיזיולוגית מאימון ספורטיבי, ולא בשימוש טיפולי, רגשי או תודעתי בקור.

בנוסף, חשוב לומר ביושר שגם עולם המחקר בתחום החשיפה לקור עדיין מצומצם מאוד. מרבית המחקרים שנעשו עד היום מבוססים על מדגמים קטנים יחסית, ולעיתים על אוכלוסיות מאוד ספציפיות כמו ספורטאים צעירים, חיילים, או משתתפים בתנאי מעבדה. גם כאשר מדובר במחקרים על נשים, לרוב מדובר בקבוצות קטנות ובפרוטוקולים מאוד מוגדרים.

לכן, כמו בתחומים רבים אחרים במדעי הגוף והנפש, יש פער לא קטן בין המסקנות שניתן להסיק במסגרת מחקר מעבדתי מצומצם, לבין המורכבות של בני אדם בחיים האמיתיים.

שיטת CWT - נקודת מוצא אחרת

שיטת CWT - Cold Water Therapy ניגשת לנושא מנקודת מוצא שונה.המהות של העבודה בשיטה נמצאת בעיקר במישור המנטלי, הנפשי והרגשי, ובעבודה עם ויסות מערכת העצבים. לכן השאלה האם “טוב או לא טוב לנשים לעשות אמבטיות קרח” כפי שהיא מוצגת לעיתים, היא שאלה שפחות מדייקת את העיסוק שלנו.

המוטו שמלווה אותנו לאורך הדרך הוא:

הקרח הוא האמצעי - לא המטרה.

כלומר, הטבילה אינה נתפסת אצלנו כתרגול קבוע שאישה צריכה לאמץ כחלק משגרת חיים או כפרוטוקול קבוע שעליה לבצע לאורך זמן. לעיתים מדובר בטבילה חד-פעמית, ולעיתים בסדרה קצרה של מפגשים, שבהם בחלק מהמפגשים יש טבילה ובחלקם לא.

השאלה המרכזית אינה מה הטמפרטורה או כמה זמן נשארים במים, אלא:

מה המטרה של התהליך ומה אנחנו מבקשים לאפשר למטופלת לפגוש דרך החוויה.

במרחב הזה אנחנו פוגשים משהו אחר לגמרי.

מצד אחד החשיפה לקור מאפשרת שיקוף של דפוסים עמוקים: אמונות מגבילות, דפוסי תגובה, מנגנוני הימנעות או שליטה, ותגובות של מערכת העצבים למצבי סטרס.

ומצד שני היא מאפשרת חיזוק של משאבים פנימיים: תחושת מסוגלות, יציבות, נוכחות, יכולת להישאר עם חוויה אינטנסיבית מבלי לברוח ממנה.

כלומר, דרך התהליך בשיטת CWT ניתן לעיתים לאפשר פריצות דרך טיפוליות משמעותיות, שלא בהכרח קשורות ישירות לשאלות הפיזיולוגיות של הטבילה עצמה.

גם בהיבט הפרקטי יש הבדל משמעותי בין הגישה הזו לבין חלק מהגישות האחרות בתחום החשיפה לקור.בעוד שבגישות רבות העיסוק מתמקד בשאלות כמו טמפרטורה מדויקת ומשך השהייה, אצלנו המשתנים הללו הופכים להיות פחות מרכזיים.

הדגש עובר אל החוויה עצמה וההתאמה האישית - מה נכון לאותה אישה, באותו שלב בחייה, במצב הפיזי והנפשי שבו היא נמצאת.

הקור ומערכת העצבים

אחת הדרכים להבין את העבודה עם קור בשיטת CWT היא דרך מערכת העצבים.

בשנים האחרונות מצטבר יותר ויותר ידע על הקשר בין חשיפה לגירויים שונים לבין ויסות מערכת העצבים האוטונומית - המערכת שאחראית בין היתר על תגובות סטרס, דופק, נשימה ותחושת ביטחון בגוף.

חשיפה למים קרים היא גירוי עוצמתי עבור הגוף. כאשר הגוף פוגש את הקור, מערכת העצבים הסימפתטית, (זו שאחראית על תגובת "הילחם או ברח") נכנסת לפעולה. אם החוויה נעשית בצורה מבוקרת, עם נשימה מודעת וליווי מתאים, מתאפשר בהמשך גם מעבר הדרגתי להפעלה של המערכת הפרה-סימפתטית אותה מערכת שאחראית על רגיעה, התאוששות ותחושת ביטחון.

במילים אחרות, הקור יכול להפוך למעין מעבדה חיה לוויסות מערכת העצבים.

דרך החוויה הזו אדם יכול לפגוש בזמן אמת את האופן שבו הגוף והנפש מגיבים למצבי סטרס, וללמוד כיצד להישאר נוכח בתוך חוויה אינטנסיבית מבלי להיסחף אוטומטית לתגובת הישרדות.

בין Biohacking לתרפיה

אחת הסיבות המרכזיות לבלבול סביב השאלה האם חשיפה לקור טובה או לא טובה גם לנשים וגם לגברים, קשורה לכך שבשיח הציבורי מתערבבים לעיתים שני עולמות שונים מאוד.

מצד אחד נמצא עולם ה Biohacking והביצועים, שבו הקור נתפס ככלי לשיפור מדדים פיזיולוגיים: התאוששות מאימון, הפחתת דלקת, שיפור מטבוליזם ועוד.

מצד שני קיים עולם אחר - עולם התרפיה והעבודה הסומטית.

כאשר אדם נכנס למים קרים בתוך מרחב טיפולי, לא מדובר רק בגירוי פיזיולוגי אלא במפגש חי עם תגובת הסטרס של הגוף, עם הפחד, עם הנשימה ועם היכולת להישאר נוכח בתוך חוויה אינטנסיבית.

במובן הזה הקור הופך למעין מראה חיה של מערכת העצבים.

נשים, גוף מחזורי ועבודה סומטית

כאשר מתייחסים לנשים חשוב לזכור שהגוף הנשי פועל בתוך מערכת מחזורית ודינמית - מחזור חודשי, הריון, לידה, מנופאוזה ושינויים הורמונליים נוספים לאורך החיים.

דווקא בתוך המורכבות הזו עבודה סומטית - כלומר עבודה שמערבת מודעות לגוף, לנשימה ולתחושות, יכולה להיות כלי עוצמתי.

מחקרים בפסיכוביולוגיה מצביעים על כך שאצל נשים מופיעה לעיתים קרובות תגובת סטרס נוספת המכונה Tend and Befriend  נטייה לוויסות דרך קשר, נוכחות והרגעה.

בתוך מרחב בטוח, החוויה של קור יכולה להפוך לחוויה של ויסות עמוק, חיזוק תחושת הביטחון בגוף ופיתוח יכולת להישאר נוכחת בתוך אי נוחות.

ואכן, מתוך הניסיון המצטבר בקהילת הבוגרות של CWT, ניתן לראות שהתמונה מורכבת, יש נשים שמעידות שהטבילה דווקא סייעה להן מאוד בתקופת גיל המעבר, הן ברמה הפיזית והן ברמה הנפשית.

כלומר, קשה מאוד לייצר כלל גורף.

לסיכום

כאשר מסתכלים על הקור רק דרך עדשת הפיזיולוגיה אפשר להגיע למסקנות שונות ולעיתים גם סותרות, אך כאשר מסתכלים על האדם כמכלול של גוף, נפש ומערכת עצבים, התמונה הופכת רחבה יותר.

בשיטת CWT הקור אינו מטרה בפני עצמה הוא כלי.

כלי שמאפשר לאדם לפגוש את עצמו בתוך חוויה חיה, לפגוש פחד, שליטה, נשימה, יכולת בחירה ותחושת מסוגלות.

במובן הזה, השאלה אינה רק אם טוב או לא טוב לטבול, השאלה היא איך אנחנו פוגשים את הקור, ומה אנחנו מבקשים ללמוד דרכו על עצמנו.

וכאן אולי נמצא ההבדל המרכזי בין אמבטיית קרח לבין תרפיית קור, האחת עוסקת בעיקר בטמפרטורה ובזמן, השנייה עוסקת באדם.

אמבטיית קרח מודדת דקות וטמפרטורה, תרפיית קור פוגשת בני אדם.

ואולי מעל הכול:

הקרח לא נועד להקשיח את האדם - הוא נועד לאפשר לו לפגוש את עצמו.