כשאין תשובה מוכנה - מתחילה החשיבה הקלינית.

מפרוטוקול התוויות נגד לחשיבה קלינית

מודל CWT להערכת מצבים רפואיים שאינם מוכרים

הקדמה

אחת השאלות הנפוצות ביותר שמגיעה למדריכי CWT היא:

"יש לי מטופל עם ________. הוא יכול לטבול?"

לעיתים מדובר במחלה שכיחה, אך לא פעם עולה אבחנה נדירה שאיש מאיתנו לא נתקל בה בעבר. התגובה הטבעית היא לחפש במהירות בגוגל, לשאול בקבוצת הוואטסאפ או לנסות להיזכר אם מישהו כבר פגש מקרה דומה.

אבל האם זו באמת הדרך הנכונה לקבל החלטה מקצועית?

אנחנו מאמינים שלא.

דווקא כאשר איננו מכירים מצב רפואי מסוים, הדבר החשוב ביותר אינו לדעת את התשובה אנחנו מאמינים בלדעת כיצד לחשוב.

זו בדיוק מטרתו של המודל המוצג כאן.

הוא אינו בא להחליף רופא, ואינו מתיימר לתת המלצות רפואיות. מטרתו היא לספק למדריכי CWT דרך עבודה מסודרת, המבוססת על חשיבה פיזיולוגית, על סקירת ידע מקצועי ועל קבלת החלטות זהירה ואחראית.

במקום לשאול:"האם מותר לטבול עם המחלה הזאת?"

אנחנו מציעים לשאול:"מה אנחנו צריכים להבין כדי לקבל החלטה מושכלת?"

למה בכלל צריך מודל כזה?

הרפואה מכירה אלפי מחלות, תסמונות ומצבים רפואיים.

אין מדריך, מטפל או אפילו רופא שיכול להכיר לעומק את כולם.

לכן הניסיון לבנות רשימת "מותר ואסור" שתכלול כל מצב רפואי הוא כמעט בלתי אפשרי.

מעבר לכך, גם כאשר לשני אנשים יש אותה אבחנה - מצבם הקליני יכול להיות שונה לחלוטין.

אדם אחד עשוי להיות מאוזן לחלוטין וללא תסמינים, בעוד שאחר נמצא בהתלקחות פעילה של אותה מחלה.

לכן, במקום להסתמך רק על רשימות, אנחנו מציעים לעבור לחשיבה קלינית המבוססת על הבנת האדם, המחלה והמטרה שלשמה הוא הגיע.

מודל CWT להערכת מצבים רפואיים

שלב 1 - להבין את האבחנה

לפני הכול צריך להבין על מה בכלל מדברים.

לא מספיק לדעת את שם המחלה.

יש לברר:

• מהי ההגדרה הרפואית?

• האם מדובר במחלה, תסמונת, סימפטום או פציעה?

• האם האבחנה ודאית?

• האם קיימים תתי-סוגים?

רק לאחר שהבעיה מוגדרת נכון ניתן להתחיל לחשוב עליה.

שלב 2 - להבין את הפתופיזיולוגיה

כאן מתחילה החשיבה האמיתית.

השאלה איננה "מה שם המחלה", אלא:

מה קורה בתוך הגוף?

• מה גורם למחלה?

• אילו מנגנונים נפגעים?

• האם מדובר בדלקת?

• פגיעה עצבית?

• בעיה בכלי הדם?

• הפרעה הורמונלית?

• תגובה אוטואימונית?

כאשר מבינים את מנגנון המחלה, מתחילים להבין גם כיצד הקור עשוי להשפיע עליה.

שלב 3 - אילו מערכות גוף מעורבות?

בשלב הזה ממפים את המערכות הפיזיולוגיות הרלוונטיות.

לדוגמה:

• מערכת העצבים

• מערכת הלב וכלי הדם

• מערכת הנשימה

• מערכת החיסון

• המערכת האנדוקרינית

• מערכת השריר והשלד

• מנגנוני ויסות חום

• מערכות נוספות בהתאם למקרה

לעיתים מחלה אחת מערבת מספר מערכות במקביל, ולכן חשוב להסתכל על התמונה השלמה.

שלב 4 - להבין מה הקור עושה

רק עכשיו מגיע שלב החשיפה לקור.

במקום לשאול האם הקור "טוב" או "רע", שואלים:

מה עושה החשיפה לקור מבחינה פיזיולוגית?

לדוגמה:

• כיצד היא משפיעה על כלי הדם?

• כיצד היא משפיעה על מערכת העצבים?

• כיצד היא משפיעה על לחץ הדם?

• כיצד היא משפיעה על מערכת החיסון?

• האם היא מעלה עומס על מערכת מסוימת?

• האם קיימת דווקא השפעה מיטיבה?

כאן למעשה מחברים בין שני עולמות הידע.

שלב 5 - מה אומרת הספרות?

רק לאחר שהבנו את ההיגיון הפיזיולוגי עוברים למחקר.

מחפשים:

• מחקרים קליניים

• סקירות שיטתיות

• מחקרי מקרה

• ניירות עמדה

• המלצות של איגודים מקצועיים

גם אם אין מחקרים ישירים על טבילה במי קרח, לעיתים ניתן ללמוד ממחקרים על חשיפה לקור או על תגובות פיזיולוגיות דומות.

שלב 6 - ללמוד מהניסיון המצטבר

המדע עדיין לא בדק כל מצב רפואי.

לכן גם ניסיון קליני הוא מקור ידע חשוב.

אפשר לשאול:

• האם מישהו כבר ליווה אדם עם מצב דומה?

• כיצד הוא פעל?

• האם בוצעו התאמות?

• האם הופיעו תופעות חריגות?

ניסיון אינו מחליף מחקר, אך הוא בהחלט יכול להשלים אותו.

שלב 7 - להבין את מטרת הטבילה

זו אולי השאלה החשובה ביותר.

למה האדם רוצה לטבול?

האם המטרה היא:

• הפחתת סטרס?

• עבודה רגשית?

• שיפור חוסן?

• הפחתת כאב?

• התאוששות?

• חוויה?

כאשר מבינים את המטרה, אפשר לשאול האם קיימת דרך בטוחה יותר להשיג אותה.

ב-CWT אנחנו מזכירים שוב ושוב:

הקרח הוא האמצעי, לא המטרה.

שלב 8 - תועלת מול סיכון

לאחר שכל המידע נאסף מגיע שלב ההחלטה.

מהו הרווח האפשרי?

מהו הסיכון האפשרי?

עד כמה אנחנו בטוחים בהערכה שלנו?

והאם קיימת אי-ודאות משמעותית שמחייבת זהירות נוספת?

שלב 9 - התאמת הפרוטוקול

גם כאשר מחליטים שכן ניתן לטבול, אין הכרח לבצע את הפרוטוקול הרגיל.

לעיתים נכון לבצע התאמות:

• טמפרטורה גבוהה יותר

• זמן קצר יותר

• כניסה הדרגתית

• ניטור הדוק יותר

• השגחה צמודה

• או אפילו לדחות את הטבילה לשלב אחר.

שלב 10 -

קבלת החלטה

בסיום התהליך ניתן להגיע לאחת מארבע מסקנות:

• מתאים לטבילה.

• מתאים עם התאמות.

• דורש בירור או אישור רפואי נוסף.

• אינו מתאים בשלב זה.

חשוב להבין שגם החלטה שלא לטבול היא לעיתים ההחלטה המקצועית ביותר.

סיכום

מודל CWT אינו מנסה להפוך מדריכים לרופאים.

הוא גם אינו מספק תשובה אוטומטית לכל מחלה.

הוא מציע משהו אחר:

דרך חשיבה.

במקום להגיב מתוך אינטואיציה, מתוך ניסיון אישי או מתוך רשימות של "מותר" ו"אסור", הוא מציע לעצור, ללמוד, להבין ולקבל החלטה המבוססת על שילוב של פיזיולוגיה, ספרות מקצועית, ניסיון קליני והיכרות עם האדם שמולנו.

בעולם שבו מופיעות ללא הרף אבחנות חדשות, מחקרים חדשים ואנשים עם סיפורים רפואיים מורכבים, דווקא היכולת לחשוב באופן שיטתי היא אחת המיומנויות החשובות ביותר של איש מקצוע.

אולי זו אינה הדרך המהירה ביותר.

אבל זו כנראה הדרך המקצועית, הבטוחה והאחראית ביותר.